Bava Metzia 97

Kapitel 97

א אלא משכון דנקיט למה ליה אלא לאו שמע מיניה מאי אינו משמט דקאמר רבן שמעון בן גמליאל אינו משמט בכולו ומאי משמט דקאמר רבי יהודה הנשיא להך פלגא דלא נקיט עליה משכון
1 wozu hält er demnach das Pfand!? Vielmehr ist unter ‘verfällt nicht’ des R. Šimo͑n b. Gamliél zu verstehen, sie verfalle nicht gänzlich, und unter ‘verfällt’ R. Jehuda des Fürsten ist zu verstehen, die Hälfte, für die er kein Pfand hat.
ב ובהא קמיפלגי דרבן שמעון בן גמליאל סבר כנגד כולו הוא קונה ורבי יהודה הנשיא סבר כנגדו הוא קונה
2 Ihr Streit besteht wahrscheinlich in folgendem. R. Šimo͑n b. Gamliél ist der Ansicht, man eignedas ganze, und R. Jehuda der Fürst ist der Ansicht, man eigne nur den Gegenwart. –
ג לא מאי אינו משמט דקאמר רבן שמעון בן גמליאל להך פלגא דנקיט עליה משכון מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא דנקיט עליה משכון נמי משמט אלא משכון דנקיט למה ליה לזכרון דברים בעלמא
3 Nein, das ‘verfällt nicht’ des R. Šimo͑n b. Gamliél bezieht sich auf die Hälfte, die durch das Pfand gedeckt ist. – Demnach wäre R. Jehuda der Fürst der Ansicht, daß auch die Hälfte verfalle, die durch das Pfand gedeckt ist; wozu hält er demnach das Pfand!? – Um die Sache in Erinnerung zu behalten.
ד רב כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא אתא לקמיה דרב אמר ליה במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברים אין בהן משום מחוסרי אמנה
4 Einst erhielt R. Kahana Geld auf Flachs, und später stieg der Flachs im Preise; als er hierauf vor Rabh kam, sprach dieser zu ihm: Gib ihn ihnen für den Betrag, den du erhalten hast, und hinsichtlich des übrigen sind es nur Worte, und bei Wortengibt es keinen Mangel an Treue.
ה דאיתמר דברים רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה
5 Es wird nämlich gelehrt: Bei Wortengibt es, wie Rabh sagt, keinen Mangel an Treue, und wie R. Joḥanan sagt, wohl einen Mangel an Treue.
ו מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה תלמוד לומר (ויקרא יט, לו) הין צדק והלא הין בכלל איפה היה אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב
6 Man wandte ein: R. Jose b. Jehuda sagte: Wozu heißt es:<i>richtiges Hin</i>, Hin ist ja in Epha einbegriffen? Allein dies lehrt dich, daß dein ‘ja’ [hen] aufrichtig sein muß, und dein ‘nein’ aufrichtig sein muß!? Abajje erwiderte: Dies besagt, daß man nicht so mit dem Munde und anders im Herzen rede.
ז מיתיבי ר' שמעון אומר אף על פי שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית מכל מקום כך הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו
7 Man wandte ein: R. Šimo͑n sagte: Wenn sie auch gesagt haben, durch das Gewand werde der Golddenar geeignet, nicht aber werde das Gewand durch den Golddenar geeignet, so ist dies nur die Halakha, sie sagten aber, wer die Leute vom Zeitalter der Sintflut und die Leute vom Zeitalter der Spaltung bestraft hat, werde dereinst auch den bestrafen, der sein Wort nicht hält!? –
ח תנאי היא דתנן מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד
8 Hierüber [streiten] Tannaím, denn wir haben gelernt: Einst sprach R. Joḥanan b. Mathja zu seinem Sohne: Geh, miete für uns Löhner. Da ging er hin und verabredete mit ihnen Beköstigung. Als er zu seinem Vater zurückkam, sprach dieser zu ihm: Mein Sohn, selbst wenn du ihnen eine Mahlzeit gleich der des Šelomo zu seiner Zeit bereitest, hast du deiner Pflicht gegen sie nicht genügt, denn sie sind Kinder von Abraham, Jiçḥaq und Jisraél. Bevor sie noch die Arbeit anfangen, geh hin und sage ihnen: unter der Bedingung, daß ihr von mir nur Brot und Hülsenfrüchte zu beanspruchen habt.
ט ואי ס"ד דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה היכי אמר ליה זיל הדר בך שאני התם דפועלים גופייהו לא סמכא דעתייהו מאי טעמא מידע ידעי דעל אבוה סמך
9 Wieso sagte er zu ihm, wenn man sagen wollte, bei Worten gebe es einen Mangel an Treue, daß er zurücktrete!? – Anders verhielt es sich da; die Lohnarbeiter selber hatten sich darauf nicht verlassen, denn sie wußten, daß es von seinem Vater abhänge. –
י אי הכי אפילו התחילו במלאכה נמי התחילו במלאכה ודאי סמכי דעתייהו אמרו מימר אמר קמיה דאבוה וניחא ליה
10 Demnach sollte dies auch von dem Falle gelten, wenn sie mit der Arbeit bereits angefangen haben!? – Hätten sie mit der Arbeit bereits angefangen, so würden sie sich entschieden darauf verlassen haben, denn sie würden sich gesagt haben, er habe dies seinem Vater gesagt, und dieser sei damit einverstanden. –
יא ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו יכול פשיטא אלא מותר לחזור בו אמר רב פפא ומודה רבי יוחנן במתנה מועטת דסמכא דעתייהו
11 Kann R. Joḥanan dies denn gesagt haben, Rabba b. Bar Ḥana sagte ja im Namen R. Joḥanans, wer zu seinem Nächsten sagt: ich gebe dir ein Geschenk, könne zurücktreten. Und da er dies selbstverständlich kann, [so heißt dies:] er darf zurücktreten!? R. Papa erwiderte: R. Joḥanan pflichtet beibei einem geringfügigen Geschenke, weil man sich darauf verläßt.
יב הכי נמי מסתברא דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר אי אמרת בשלמא לא מצי למיהדר ביה משום הכי רשאי אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי אישתכח דקא אכיל טבלים
12 Dies ist auch einleuchtend, denn R. Abahu sagte im Namen R. Joḥanans: Wenn ein Jisraélit zu einem Leviten gesagt hat: du hast bei mir ein Kor Zehnten, so darf dieser ihn als Zehnthebefür andere Früchtebestimmen. Allerdings darf er dies, wenn du sagst, jener dürfe nicht mehr zurücktreten, wieso aber darf er dies, wenn du sagst, jener dürfe zurücktreten, es kann sich ja herausstellen, daß erUnverzehntetes ißt!? –
יג הכא במאי עסקינן כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו
13 Hier handelt es sich um den Fall, wenn er es bereits erhalten und ihm zur Verwahrung zurückgegeben hat. –
יד אי הכי אימא סיפא נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת ואי סלקא דעתך כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו אמאי אין לו עליו אלא תרעומת כיון דמשכיה ממונא אית ליה גביה אלא לאו שמע מינה בדלא נטלו שמע מינה
14 Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: hat eres einem anderen Leviten gegeben, so kann dieser nur Groll gegen ihn hegen. Wieso kann er nur Groll gegen ihn hegen, wenn du sagst, in dem Falle, wenn er es von ihm bereits erhalten und ihm zur Verwahrung zurückgegeben hat; sobald er es an sich gezogen hat, hat er ja sein Eigentum bei ihm!? Vielmehr gilt dies von dem Falle, wenn er es nicht erhalten hat. Schließe hieraus.
טו ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי לסוף אייקר שומשמי הדרו בהו ואמרו ליה לית לן שומשמי שקול זוזך לא שקיל זוזיה איגנוב אתו לקמיה דרבא אמר ליה כיון דאמרי לך שקול זוזך ולא שקלית לא מבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי אמרו ליה רבנן לרבא והא בעי לקבולי עליה מי שפרע אמר להו הכי נמי
15 Einst gab jemand Geld auf Mohn, und als darauf der Mohn im Preise stieg, traten jene zurück und sprachen zu ihm: Wir haben keinen Mohn; nimm dein Geld zurück. Er nahm es aber nicht und es wurde gestohlen. Hierauf kamen sie zu Raba, und er sprach zu ihm: Da sie zu dir gesagt haben, daß du dein Geld zurücknehmen sollst, und du es nicht zurückgenommen hast, so sind sie selbstverständlich keine Lohnhüter, aber sie sind nicht einmal unentgeltliche Hüter. Die Jünger sprachen zu Raba: Sie sind ja mit dem Fluche zu belegen! Dieser erwiderte: Dem ist auch so.
טז אמר רב פפי אמר לי רבינא לדידי אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי לה רב שמואל בר זוטרא שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוי קא משני בדבוריה בדידי הוה עובדא ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה והוה יתיבנא ואתא ההוא גברא וקאי אבבא אמר לי אית לך שומשמי לזבוני
16 R. Papi sagte: Mir erzählte Rabina, einer von den Jüngern, namens R. Ṭaboth, manche sagen, namens R. Šemuél b. Zuṭra, der, selbst wenn man ihm alle Schätze der Welt gegeben hätte, nicht sein Wort gebrochen haben würde, sagte zu ihm: Jener Vorfall hat sich mit ihm selber zugetragen. An jenem Tage, es war spät am Vorabend des Šabbaths, saß ich da und ein Mann kam, trat in die Tür und fragte mich, ob ich Mohn zu verkaufen habe;
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel